כרמל ברןהפוסט הזה הוא לא קובץ קורות חיים, כי בינינו, זה די יבש, משעמם ולא יתרום לכם יותר מדי. זהו סיפור אמיתי, שיש בו המון תובנות משמעותיות בעלות ערך רב שנצברו במשך שנים של נסיון ולמידה.
הסיבה שבחרתי לשתף אתכם במסע הקריירה שלי (או איך שאני קורא לזה המסע לחיפוש עצמי) היא מאוד פשוטה: אני לא רוצה שתעברו את מה שאני עברתי! בין אם אתם עכשיו בני 18 ובין אם אתם נושקים לגיל 50 ורוצים לעשות שינוי קריירה, אין שום סיבה לבזבז כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה כסף על כלום, או על כמעט או ליד (היי צדי צרפתי). באמצעות תהליך של דיוק ומיקוד עצמי, ניתן לעלות על המסלול האידיאלי ביותר עבורכם ועבור מי שאתם, אשר יבליט וידגיש את העוצמות שלכם, ויקדם אתכם לאן שאתם רוצים להגיע בזמן הקצר ביותר.
אבל כרמל, תשאלו, חלק מהחיים זה פשוט להתנסות ולזרום לא?…
התשובה היא כן, בהחלט! אבל יש הבדל בין להתנסות ולזרום בצורה מבוקרת ומודעת, לבין לקבל החלטות מהסיבות הלא נכונות, רק מתוך חוסר ידע או במקרים אחרים רושם מוטעה שמתקבל. הנזק יכול להיות עצום, וכדאי ואפשר למנוע אותו מראש. הלוואי והייתי יכול היום להחזיר את הגלגל 10 שנים אחורה לגיל 22, ולפגוש את עצמי. החיים שלי יכלו להיראות לגמרי אחרת.
אבל… זה לא אפשרי. מה שכן אפשרי זה להעביר את זה הלאה, אליכם. וזו הפכה להיות השליחות שלי בעולם, והדבר שאני הכי מאמין בו. כן, זה עד כדי כך קריטי וחשוב. זה משפיע על איך שכל החיים שלנו נראים.
אתחיל בכך שבגיל 22 הדבר היחיד שהיה ברור לי בחיים זה שמה שמצפים ממני כרגע זה לעשות תואר ראשון. וכשאני אומר מצפים אני מתכוון בעיקר לאבא שלי כמובן. הקונספציה שאתה מקבל היא שתואר אקדמי זה הדבר החשוב במעלה, גם כי זה משהו שנדרש ממך להציג בשוק העבודה, וגם כי ככה היה נהוג מאות במשך מאות שנים ופשוט כי "כולם עושים את זה" אז למה שתהיה שונה מכולם?
הסתכלתי על מסלולי הלימודים ועל התארים, קראתי טייטלים ותיאורים של קורסים, ועדיין לא באמת הבנתי מה אני עושה ובעיקר למה. הייתי כל כך מבולבל ולא סגור על עצמי, שלא באמת רציתי להירשם לאף תואר. אבא שלי ראה שאני לא יודע במה לבחור, אז הוא ניסה לעזור לי והפגיש אותי עם מומחה כלשהו (איש אקדמיה כמובן) שינסה להבין מי אני וימקד אותי לתואר ה"נכון" עבורי.
אחרי שתי פגישות הוא הגיע למסקנה שהתואר הכי רלוונטי ונכון עבורי הוא תואר ראשון B.A בשירותי אנוש. מה זה שירותי אנוש? זה משאבי אנוש (HR) רק שבאוניברסיטת חיפה החליטו לקרוא לזה כך כדי להישמע קצת יותר חדשניים ובעיקר כי הם אלו שהמציאו את המונח. כך יצא שביליתי 3 שנים באוניברסיטת חיפה. השנה הראשונה היתה מרגשת כי לא הכרתי שום דבר ואף אחד והכל היה חדש. בהתחלה אתה רק מעכל את ההבדל בין סטודנט בתיכון לבין סטודנט באוניברסיטה.
בעיקר ניסיתי להבין את המערכת כולה, הגורמים המשפיעים, ואיך כל האופרציה הזו עובדת. מהר מאוד הבנתי שבצד של הסטודנטים מי שמנהלים את העניינים אלו אנשי אגודת הסטודנטים, והתחברתי לשם. כאחד שאוהב להיות ולהרגיש חלק מקבוצה מצאתי שם אנשים חמים שאוהבים אנשים אחרים ולא באים לאוניברסיטה רק בשביל לסמן וי וחותכים לים.
אגודת הסטודנטים זה מקום נפלא להתחיל בו את החיים, בעיקר להתבונן, לספוג וללמוד. בכלל, הפעם הראשונה שבה אתה מרגיש חלק ממשהו גדול יותר עושה עליך אימפקט משמעותי ומכין אותך נפשית לעולם ולאיך שהוא עובד. זו היתה הפעם הראשונה בחיי שעשיתי נטווקרינג, וביום אחד נוספו לי 50 אנשים חדשים לחיים, חברי תא הסטודנטים שהייתי חבר בו.
זו גם היתה הפעם הראשונה שראיתי במו עיניי איך העולם מתחלק לאנשים שבאופי שלהם הם מובילים ומנהיגים, לעומת אנשים שהם יותר נוטים להיות "עוקבים" או מובלים. זה היה פשוט מדהים להיות חלק מזה, אבל גם להסתכל הרבה מהצד: על הדינמיקה ויחסי הכוחות, על הפוליטיקה הפנימית, על יחסי הציבור, התככים, הדרמות… וכל זה היה רק בשנה הראשונה!
באותה תקופה פייסבוק התחילה לתפוס תאוצה בעולם, וגם אצלנו בארץ יותר ויותר אנשים ועסקים התחברו לרשת וניסו להבין איך להפיק ממנה את המקסימום. מתוך סקרנות, התחלתי לחקור את הרשת לעומק ולנסות להבין את הפוטנציאל הגלום בה, מבחינה אישית כמובן אך גם מבחינה עסקית.
דבר אחד כבר אז היה לי ברור כשמש: ככל שרשת הקשרים שלך גדולה יותר, כך יש לך יותר סיכוי וגם יכולת להעביר מסרים ולקדם את מה שאתה רוצה לקדם בעולם. יותר מכך, ישנו קשר אדוק בין העולם הפיזי לוירטואלי, ולאורך השנים הקשר הזה הפך להיות הפלטפורמה הגדולה והחזקה בהסטוריה של האנושות לתקשורת בין אנשים – פייסבוק.
